דון נורמן כתב ספר למעצבים, למתכננים של
מוצרים או ממשקים, לא לאנשי שימושיות.
לצרכנים של מוצרים (וביניהם אתרים ושאר
תוכנות) יש צרכים ורצונות שונים ומשונים, אף לא אחד מהם קשור בשימושיות
או בהנדסת אנוש. צרכנים, אני ואתה, איננו קונים מכשיר, או נכנסים לאתר
כדי ליהנות מיוזביליותו. גם איננו נשארים בו בגלל שנח לנווט בו, או
שהעקביות הייתה נר לרגלי המתכנן.
אנחנו קונים, משתמשים, נהנים ומרוצים
ממכשירים ומאתרים כאשר הם מספקים לנו שרות הדרוש לנו (קריאת חדשות,
קניה, משחק, שמיעת מוסיקה או דקורציה). אנחנו ממשיכים להשתמש, ליהנות
ולסנגר על אותם מוצרים או אתרים כאשר הם מהנים אותנו בנוסף לשרות אותו
הם נותנים.
השימושיות עולה לתודעתו של הצרכן רק כאשר
היא נעדרת. שימושיות גרועה תעצבן, תוריד את היעילות ולעיתים אף תגרום
לאסון (אם עסקינן בתא טייס או חשבון הבנק המכוון) אבל לעולם לא תגרום
לנו לרצות, לאהוב או ליהנות מהמוצר שאתו אנו באינטראקציה.
אם אתה מעצב מוצר, אתה חייב להתעסק ולהבין
בשאלות כמו מה יגרום לאנשים לאהוב את המוצר, ליהנות מהשימוש בו, לרצות
לחקור את צפונותיו ולחזור ולהשתמש בו פעם אחר פעם. (ואני בכוונה משאיר
בצד את "מה יגרום להם לקנות אותו")
אם אתה מעצב מוצר, אתה חייב להכיר ולהרגיש
את ה"קישקס" של המשתמשים העתידים של המוצר שאתה מתכנן (Visceral design
עפ"י נורמן), אתה רוצה לאתגר אותם, לא להעליב אותם, לתת להם הרגשה
'ביתית', לספק להם חוויה אסטטית ועוד כהנה וכהנה מושגים ומילים שהם א-ב
של עיצוב, אך קשים לעיקול בעולם האקדמי האמפירי של השימושיות והנדסת
האנוש.
לדעתי חשיבותו של הספר של דון נורמן אינו
בכך שהוא המציא או גילה דברים חדשים, אלא בכך שהוא מעלה נושאים
'טריביאלים' מעולם העיצוב לקהל שאינו מורגל לחשוב בצורה כזאת, בשפה
ובז'רגון של העולם האקדמי ה-'אמפירי'.
מומלץ לקריאה, בעיקר למי שמזדהה בקלות עם
דבריו המלומדים של ד"ר שמואל ארואס.
איל ליבנה
עורך המדור
בשתי מילים...
עוד ספר קליל וידידותי מפרי עטו הקולח של דון
נורמן מחבר The Design of Everyday Things. הספר מדגיש את חשיבות המרכיב
האמוציונאלי בעיצוב מוצרים וטוען שאסתטיקה ואטרקטיביות עיצובית מהווים ערך
חשוב עד כדי יכולת לחפות על פגמי שימושיות.
"Attractive things do work better". לא
חייבים להסכים איתו אבל תמיד מעניין לקרוא אותו.
בהרחבה
The Design of Everyday Things היה (ועדיין)
ספר חשוב. זאת לא בגלל החידושים או העומק אלא מפני שפקח עיני רבים לבעיות
השימושיות במוצרי צריכה. דון נורמן עשה לנושא השימושיות ולהנדסת אנוש שרות
חשוב בזכות הספר הקריא הזה, שזכה לתפוצה ענקית. הספר הנוכחי אינו כזה. הספר
מציג תיזה מסוימת אודות 3 תהליכים מנטאלים המעורבים בתפיסה וחוויית השימוש
של מוצרים, תהליכים שעל המעצב להבינם ע"מ לקלוע טוב יותר לרצונות ולצרכים
של הצרכנים. שלושת התהליכים מתקשרים לשלושה מאפייני עיצוב חשובים:
Visceral design המאפיין את הצרכים הראשוניים
כגון צורה וצבע ואסתטיקה חזותית,Behavioral design המאפיין את התחכום
הפונקציונאלי וההנאה שבשימוש וה-Reflective design אשר מספק מאפיינים
תרבותיים, סימבולים ודימויים שהמשתמש מקבל ומפגין באמצעות המוצר. לטענת
המחבר, למרות שהמרכיבים הללו אינם מעוגנים בכללי הנדסת האנוש יש להם חשיבות
רבה ליחס של המשתמש ויחס זה קובע לא מעט גם את נכונות המשתמש ללמוד את
התפעול ולקבל את המוצר. מכאן יוצא גם שמענה על הצרכים הללו יכול לחפות על
בעיות שימושיות.
המרכיב האמוציונאלי נעדר מן התפיסות הקודמות
של נורמן, כפי שבאו לידי ביטויבספרו הפופולרי הנ"ל, שקידש את
הפונקציונאליות והשימושיות. נורמן מציין שעבר מאז שינוי הנובע מהתקדמות
המחקר אודות יחסי הגומלין בין האמוציה לקוגניציה ולתובנות לגבי חשיבות
המרכיב האמוציונאלי בחיי יומיום. הוא כותב שמעצבי מוצר התלוננו, בעקבות
ספרו הקודם, שאילו היו נוהגים לפיו, המוצרים היו יעילים יותר אבל... נורא
מכוערים.
המרכיב האמוציונאלי לא נעדר מאז ומתמיד מגישות
העיצוב של מעצבי מוצר. נכון שהנדסת האנוש התעלמה במופגן, במשך שנים ארוכות,
מצרכים אסתטיים ומהמרכיב האמוציונאלי בכלל, אבל כבר ב-1993 הכניס Nielson
את מרכיב הסיפוק האמוציונאלי להגדרת חמשת מרכיבי השימושיות ואחריו באה הכרה
גוברת והולכת בתחום. אחד התורמים החשובים לנושא הוא פטריק ג'ורדן שספרו
המעניין משנת 2000:Designing Pleasurable Products – An introduction to
the new Human Factors מונה ארבעה סוגים של הנאות משתמש כבסיס לעיצוב מעבר
לשימושיות.
אז גורו נורמן, כפי שהוא מכונה לעיתים, קיבל
את ההארה שלו עכשיו והוא מעביר לנו אותה בצורה מעניינת, דרך הרבה דוגמאות,
אבל בהרבה מאד עודפות. המסר הזה, אודות 3 סוגי התהליכים, הוא הגרעין של
הספר כולו והוא חוזר על עצמו בכמה וריאציות. אפשר להסכים או לא להסכים
איתו. בעיני, חסרון בולט בטיעוניו של נורמן הוא קיום בסיס מחקרי חלקי.
בהיעדר אסמכתאות מחקריות, כל אחד יכול להתרשם ולקחת מן הדברים את מה שמוצא
חן בעיניו.
אני חושב שאפשר כיום לדבר על גישה מאוזנת השמה
את המרכיב האמוציונאלי במקום הראוי לו. יש לו הרבה מקום במוצרי צריכה.
לפעמים, מה לעשות, מוצרים פונקציונאלים ובעלי שימושיות מושלמת לא ימכרו
בכלל אם לא יספקו גם דרישות אחרות, אסתטיות למשל. אבל זו לא סיבה ללכת
לקיצוניות ולטעון שמרכיבים אמוציונאליים עשויים לחפות על כשלים של
שימושיות, אחרת בואו נלך כולנו ללמוד אמנות. בעולם המערכות המורכבות,
כשלטעויות תפעול יש תוצאות קריטיות, עדיין נשים את המרכיבים האמוציונאליים
של התיכנון במקום משני. כלומר, לא בטוח שהייתי מעדיף לטוס במטוס שתא הטייס
עוצב בדגש על אסתטיקה...
השליש האחרון של הספר מוקדש לנושא אחר לגמרי –
אמוציה בתחום הרובוטיקה. לא קשור לנושאי עיצוב והנדסת אנוש ובאופן מוזר
למדי די תלוש מן העניין המרכזי של הספר.
לסיכום, הספר עשוי לעניין את המעוניינים
להרחיב בעניין הספציפי או לקבל גישה רעננה לנושא עיצוב מוצרי צריכה. אבל
המצפים לקבל שיעור טוב בהנדסת אנוש בוודאי יתאכזבו.
Don
Norman spends half his time with the Nielsen Norman group, half as
Professor of Computer Science and Psychology at Northwestern, half
writing, and the remaining half serving on advisory boards, such as the
editorial advisory board of Encyclopedia Britannica and Chicago’s
Institute of Design. He is a fellow of many organizations and former
lots of things, including VP at Apple Computer, Professor at University
of California, San Diego, and even President of a startup. He has an
honorary degree from the University of Padova. He is the author of “The
Design of Everyday Things” and, most recently, “Emotional Design” He
lives at www.jnd.org.
פרקים
דברים אטרקטיבים עובדים טוב יותר
הפנים הרבות של אמוציה ועיצוב
שלוש רמות העיצוב
שעשועים ומשחקים
אנשים וקומות ודברים
מכונות אמוציונאליות
עתיד הרובוטים
על דר. שמוליק ארואס
שמוליק ארואס עוסק בכל
היבטי הנדסת אנוש משנת 1980. בעבר ראש תחום הנדסת אנוש של חיל הים וכעת
יועץ עצמאי ומרצה. MA בפסיכולוגיה תעשיתית מאוניברסיטת בר אילן ו-PhD
בפסיכולוגיה קוגניטיבית מאוניברסיטת ת"א. מומחה ל-HMI, HCI, MMI, UI,
GUI, BBQ.