דף הבית שירותים משאבים טורים אישיים ביקור בתערוכת ארס אלקטרוניקה 2
 
 
   
ביקור בתערוכת ארס אלקטרוניקה - חלק 2

כתבה על הביקור בתערוכת ארס אלקטרוניקה 2006, לינץ, אוסטריה

מאת: גלעד אדלשטיין

גלעד אדלשטיין שותף בסטודיו Re:fresh - Media Designers שעושה פרזנטציות, סרטי תדמית, אפיון ועיצוב מנשקים, אנימציה ואפקטים מתקדמים. גלעד הוא מרצה בקמרה אובסקורה, בצלאל ומנטור, כותב מאמרים למגזין זמן דיגיטלי, מציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות וחי ונושם אמנות דיגיטלית.

מעבדת חקר הגרפיטי (Graffiti Research Lab)

Evan Roth, James Powderly and the agents of the G.R.L

 

 

 

העיר המודרנית מאופיינת בתאורת ניאון חזקה, שלטי חוצות גדולים, שניתן לפרש אותם כשלוחה של מסחר וקמעונאות של החברה בה אנו חיים, בתגובה פיתח הארגון GRL – Graffiti Research Lab מעבדה לחקר הגרפיטי, מצבור שלם של טכנולוגיות שנותנת לאינדיבידואלי (הפרטי) את הבמה להביע, לשנות למחות והכי חשוב לשנות את הנוף העירוני בו הוא חי.

אחת המטרות של ה-GRL היא "לפרוץ" למרחב הפרטי והציבורי, כדי להפוך אותם שוב נגישים לאזרחים המעוניינים להשתתף ולהביע את עצמם. בשביל המטרה הזאת הם משלבים תוכנה, אלקטרוניקה, ייצור דיגיטאלי של חומרים שישולבו בהמשך לתוך הרחוב המסורתי.

התוצאות של המחקר הניבו מספר פיתוחים טכנולוגים מעניינים הכוללים: Led Throwies השלכת לדים צבעונים ממוגנטים על מתכת, the night writer - פיתוח של הלדים שבאמצעותו ניתן להרכיב מילה שלמה עשויה כולה מלדים, הקרנות על גבי מבנים mobile urban projection ועוד.

כל אחת מהטכנולוגיות נבדקה בשטח, עם הסברים מתועדים בוידיאו דיאגראמות ותמונות על איך ניתן לבצע כל אחד מהן לבד. מדובר בשדרוג של אמנות הרחוב שלא הייתה קיימת קודם, או הייתה קיימת אך בממדים מזערים, מדובר בגרפיטי היטקיסטי שהחומרים עצמם הם לואו-טקים.

סוג של מאבק להפוך את המרחב הציבורי להעברת מסרים, ליצירה של אמנות, או אולי סתם שעשוע, הכלל הופך פרטי והפרטי הופך כללי, הלדים הן בגרסתם הראשונה והן בגרסתם השניה באים להחליף את אותו ספרי מיתולוגי ולתת קצת יותר חיים אור וצבע לעיר הקרה המתכתית. כך שבאיזשהו מקום העוברים והשבים גם הופכים לסוג של "יוצרים" ומשתתפים בחוויה.

קישורים לסרטים עם הדגמות בשטח:

http://graffitiresearchlab.com/?page_id=6#video

http://youtube.com/results?search_query=led+throwies&search=Search

לגבי ההקרנה מדובר שוב בשיטה להעברת מסרים, כאשר ניתנת להקרנה על כל מבנה שהוא, הרעיון הוא שלא צריך "לרסס" פיזית בשום מקום פשוט מציגים וידאו מתוך מחשב נייד המחובר ללפטופ.

קצת יותר הסברים:

http://www.instructables.com/id/EIDH3WPPZSEPD7QVIA/

http://www.instructables.com/id/ERQDORI3CWEPD7QVPA/ 

הם לא רואים את עצמם כאנרכיסטים אלא יותר כ"מהנדסים" אמר לי איבן, אחד מהיוצרים, הם יותר כמו קיו מג'ימס בונד היוצרים עבורו את כל הגדג'טים המגניבים. וכך באמצעות שימוש ברכיבים יומיומיים זולים, ניתן ליצור סוג של מחאה אזרחית הממשיכה את הגרפיטי המסורתי תוך כדי שימוש בשיטות הי-טקיות עדכניות ביותר. 

http://graffitiresearchlab.com/

בקרוב בתל-אביב ?

 

הזווית הישראלית

 

אם חיפשתם לרגע את הזווית הישראלית בכל הסיפור אז לא אאכזב אתכם. יש לנו כבר מספר אמנים שהציגו ועדיין מציגים בתערוכה במספר פרויקטים מעניינים.מושון זר אביב ביחד עם דן פייפר (ארה"ב) הציגו פרויקט בשם Shiftspace.

Shiftspace מחפש לתת מענה לחופש וביטוי אישי וציבורי בתוך המרחב של הסייבר ספייס, הוא נבנה למעשה על תשתיות קיימות של אתרים ומנצל את המרחב של האתרים כלוח להשארת הודעות לגולשים נוספים ובכך למעשה לפרוץ את הגבולות הקיימים כסוג של מטה-שפה בעלת קוד פתוח.

אתם מוזמנים להצטרף

 

קפיצה בחבל

דפנה טליתמן / אורנה פורטוגלי / שרון יאנגר

 

מדובר במשחק הילדים הנפוץ של קפיצה בחבל, שעבר עיבוד מחדש לעולם המחשבים כאשר נבדקת רמת היכולת של המשתמש בקפיצה בחבל והיא משפיעה על העלילה של הסרט המופיע בשני צידיו. שני משטחי הקרנה הפונים זה לזה מציגים דמות המסובבת חבל המזמינות את הצופה להצטרף למשחק, ההצלחה או הכישלון של המשתמש מתורגמים לחיישן מצלמה המצויד בגלאי תנועה, התוצאה גורמת להפעלת תגובות מהדמויות אל המשתמש.

הסיפור משתנה כל פעם כנ"ל גם הדמויות והסיפורים, בד"כ העלילות והדמויות הן די משניות, במקרה של הצלחה הם יעודדו אותך "יופי" "כל הכבוד" המהירות של הסיבוב של החבל תעלה יותר ויותר מהר, כך שהרמה של המשחק נהיית יותר ויותר קשה. במקרה של כשלון חלקן ינסו "לרדת" על המשתמש וחלקן ינסו לעודד אותו לנסות שוב. יש בזה הרבה הומור עצמי.

בהצבה עצמה מתקיימים שלושה סצנות מרכזיות בכל אחד מהם מתקיים מצב אחר, כאשר שתי דמויות מסובבות את החבל, המטרה של אותו "מצב" היא להחזיר את אותו משתתף למצב כשהוא מתפקד כ"ילד" (מבוגר או צעיר") ומוצא את עצמו "לכוד" בין אותן שתי דמויות כאשר כל דמות באה עם האופי שלה, רגישות וציפיות. הסצנות השונות מטשטשות את הגבול בין העולם של המבוגרים לבין העולם של הילדים ויוצרים סוג של אירוניה על היחסים שבין שני העולמות האלה. ב"קפיצה בחבל" הצופה נהפך לחלק מהתסריט והקפיצה מאפשרת לתסריט להתקדם ולעלילה להתפתח. חשוב להדגיש שההצבה עצמה יוצרת חיבור בין העולם הפיזי לבין העולם הוירטואלי.

 

ראיון עם גרפריד שטוקר

גרפריד שטוקר gerfried stocker הוא מנהל המרכז האמנותי של ארס אלקטרוניקה ואמן מדיה בעצמו.

איך אתם בוחרים את העבודות שיציגו?

כמו שאתה יודע מדי שנה נשלחות לנו אלפי עבודות מכל רחבי העולם, השנה קיבלנו קצת יותר מ-3000 עבודות. יש לנו 7 קטגוריות שונות ובכל קטגוריה ישנם שופטים שהם חלקם אמנים בעצמם, שמות ידועים בתעשייה. דבר נוסף נבחן הרעיון עצמו ואם הוא יכול לשמש כאייקון, כמודל לרעיון חדש. 

כמה זמן לוקח להכין אירוע כזה?

למעשה לוקח שנה שלמה. מהרגע שהאירוע השנה מסתיים נפגשת בעוד מספר ימים ועדה שמחליטה על הנושא בשנה הבאה. יש מקרים מסוימים שלוקח שנתיים להזמין אמן מראש להרצאה כי כולם מאד עסוקים.

הנושא של הכנס השנה היה "פשטות" למרות שחלק מהעבודות שראיתי היו אפילו דיי מורכבות. האם בפשטות התכוונתם פשוטו כמשמעו או במובן הרחב המופשט יותר?

השנה באמת ניסינו לשלב בין הפשטות למורכבות, וכמו ששמת לב יש הרבה אמנות גם בעבודות שהן טיפה יותר מורכבות, בוודאי שלא התכוונו שהעבודות עצמן יהיו פשוטות.

האם אתה לא חושב שבאיזו שהיא דרך אמן המדיה החדש הוא יותר סוג של מהנדס, שיותר צריך להתעסק עם האיך, מבחינת חומרה ותוכנה ופחות עם המה, אותו המסר שאותו הוא רוצה להעביר?

אני לגמרי לא מסכים עם הטענה הזו מכיוון שזו נהיה פחות עבודה של תכנות, פעם באמת היית צריך המון ניסיון, היית צריך להבין במספר רב של חיישנים. היום לא צריך לדעת כמעט כלום, יש המון תוכנות קלות להפעלה, כמו processing, פלאש, כך שאתה משקיע פחות זמן בתכנות ויותר זמן על הסיפור עצמו.

ב-2009 לינץ הולכת להיות מוכרזת כבירת האמנות של אירופה. מה זה אומר? האם אתה לא מפחד שכתוצאה מכך העיר תהפוך ליותר מסחרית ותיירותית כך שיישאר בה פחות מקום לאמנות?

קודם כל זהו כבוד גדול, צריך להבין שזהו תואר שמאד קשה לקבל אותו, מבחינת כסף מדובר על 65 מיליון יורו, והעיר צריכה להבטיח שחלק גדול מהכסף שתקבל כחלק מהתואר יופנה באמת לאמנות, תרבות ומרכזים למוזיקה. לגבי התיירות, אני חושב שלינץ לא מספיק תיירותית, אני חושב שזה יעשה רק טוב לעיר אם יבואו לפה תיירים ויהיה פה סוג של תרומה תרבותית והתפתחות של כל הענף כתוצאה מזה.

לסיכום אילו "טיפים" אתה נותן לקוראים שלנו שהיו מעוניינים להציג את העבודות שלהם ובכלל להתפתח בתחום אמנות חדשה והמדיה הדיגיטאלית?

DO IT – פשוט לקום ולעשות את זה. לא להסס, זה בדיוק הזמן, אפילו אם זה נראה שהמהפכה הטכנולוגית כבר מאחורינו, זהו עדיין תהליך שלוקח זמן. המחשב באיזשהו מקום הפסיק להיות בעיה טכנולוגית, התוכן הוא הדבר שמעניין. לגבי סטודנטים שמסיימים הייתי ממליץ בחום על המשך לימודים באירופה או בארה"ב של אמנות ומדיה כי זה מאוד חשוב לחשיפה העצמית שלך בעולם, למפגש שלך עם אנשים ותרבויות ורק ככה תוכל לזקק בסוף את מה שיש לך להגיד.

 

 

לסיכום

האדם הממוצע מבזבז לפחות שעה ביום בהמתנה בתור, המתנה למעלית שתגיע, אפילו לתוכנה של המחשב שתיטען, עכשיו תוסיפו לזה את השניות דקות שבועות שמבוזבזים להם למשהו שאפילו לא היה צריך לחכות לו בכלל. כך שנוצר פער תמידי בין אותה פשטות ומורכבות. כאשר הזמן הוא המשאב הכי נזיל והכי יקר שיש לכל אחד מאיתנו. באפל כבר מזמן ירד האסימון והם הבינו שטכנולוגית רצוי וצריך לפשט עד כמה שיותר את התהליכים עבור המשתמש, שכך שהמנשק עצמו יהיה מה שיותר נגיש נוח וקל לתפעול. דוגמא נוספת היא האייפוד שחוץ מעיצוב נקי ופשוט, קל לתפעל אותו. אולי זהו סוג של בשורה שמשהו טוב מתחיל לקרות.

לפרטים נוספים:

www.aec.at 

gilad.ed@gmail.com

 

תגובות

 

 

 

 

 
   
בנושא זה:
לוח משרות
לוח מועמדים
חברות ויועצים
נציב פניות הציבור
החמנייה האדומה
ערכה למתחילים
משאבים
קבוצת UPA Israel ב-LinkedIn
לוח פרקטיקום

משאבים נוספים:

סקירת ספרות
חמישי שימושי
הידיעון החודשי של UPA
קצרים
ראיונות
פרסומים
טורים אישיים
חדשות
הטיפ השבועי
אינדקס אתרים
מילון מונחים אנגלי-עברי