המתרימות הטלפוניות של האגודה למלחמה בסרטן, אגודה לה אני נוהג לתרום, יודעות להתקשר אליי בשעות הכי לא נוחות לי, והטון שלהן לא תמיד תואם את המטרה הטובה שלשמה הן פועלות. אז קפצתי לאתר שלהם בעיתוי הנוח לי במטרה לראות מה הם בעצם עושים עם כספי התרומות ולתרום. האתר מכיל הרבה חומר רלוונטי, כולל אפשרות מקוונת לתרום, אבל על תקשורת עם המשתמש הם עדיין לא שמעו.

אתר האגודה הישראלית. כך לא מבקשים לתרום.

הפעם לא אעסוק בסרגלים העמוסים נטולי היררכיות מתבקשות, במבזקים המתגלגלים ובשאר שלושת האלמנטים הנעים בו זמנית בעמוד הבית ואף לא במבנה העמוד הקלסטרופובי. הפעם אתמקד אך ורק בפרק ההתרמה. הרי ברור שככל שנטיב לרגש ולספק רציו מתאים כך יאות המשתמש לתרום מהר יותר ובנדיבות רבה יותר. לא זאת בלבד, אלא שעל ידי ממשק ראוי יש באפשרות האגודה למלחמה בסרטן לחסוך סכומי עתק על ידי צמצום המוקד הטלפוני העוסק בהתרמה. לאחר שאתרום, טוב יעשו אם יואילו לבקש ממני רשות לפנות אליי בעתיד באמצעות הדואר האלקטרוני בעדכונים באשר לתחומי פעילותם ובתזכורת לתרום.

Please donate, if you can

הצלחתי לאתר בין הכפתורים בסרגל העליון את הכפתור "תרומות" המובלע שם. כבר התחלה רעה. ראשית כדאי להבליט את הכפתור "תרומות" ואולי לחשוב על ניסוח (קופי) קצת פחות משמים ומנוכר, אפילו  "תורמים" נשמע יותר חם. נחתי בעמוד התרומות. הם לא עושים לי חשק לתרום. עמוד יבש, הנראה כלקוח מעוד חוזה שכירות דירה. הכותרת "תרומות" בראש העמוד ובעקבותיה פתיח רע "תורם/ת יקר/ה, בידך האפשרות לתרום בדרכים הבאות...". נכון שבאנגלית בקשת התרומה נשמעת טוב יותר "please donate, if you can" אבל מאמץ קל יכול להניב תרגום מרגש לעברית.

הם מספרים לי שם שבאפשרותי לייעד את התרומה "לחקר הסרטן" או "לרווחת ילדים חולי סרטן" אבל בעמוד העברת התרומה אין זכר לאפשרות לייעד את התרומה. קיצורו של עניין, הדרך לכיסו של התורם עוברת דרך ליבו, מה מסובך בכך? השקעה כמעט זניחה בתכנון קריאטיבי של ממשק המשתמש יש בכוחה להניב תרומות בשפע.

העמותה הקנדית למלחמה בסרטן: כפתור התרומה מספיק חשוב כדי להבליטו. ניסוחים הולמים.

למה לי לתרום?

שוב אני נדרש לזיכרונותיי המקצועיים, והפעם קמפיין אינטרנטי של האגודה האמריקאית למען העיוור. במסגרת קמפיין ההתרמה, הוכנסו התורמים לעמוד בית בו עלתה שאלה אחת, "למה לי לתרום?". בצד הכיתוב התבקשתי להפעיל את הרמקולים ולהקליק על הכיתוב. הקלקה הביאה אותי לעמוד שחור לחלוטין, בו התבקשתי על ידי הקריין לבצע מטלה פשוטה, לנוע על העמוד באמצעות העכבר כדי לגלות בנקודות "חמות" מספר עובדות על הקשיים שחווה העיוור בדברים טריוויאליים לחלוטין. רק מי שצלח את כל הנקודות החמות (העמוד כלל מספור שבישר לי כמה נקודות עליי עוד לגלות) יכול היה להגיע לעמוד התרומה בו ננקטה שפה של פנייה אישית מרגשת לתורם הפוטנציאלי. ההמחשה ודרך הפנייה האמוציונאלית, הניבה תרומות מעל ומעבר למצופה.

כך מתרימים: אתר העמותה המפעילה מרכזי לימוד לילדים עיוורים.

התורם האמריקאי אינו שונה מעמיתו הישראלי, למרות  שעדיין מהדהד באוזניי סרטון הפרסומת של "מקדונלדס" (באנגלית עם כתוביות בעברית) הנוגע להשקת מק-שווארמה. השחקן בסרטון מספר לחברו שבישראל השיקו מק-שווארמה. "אז איך מקבלים את זה" תוהה החבר, האם פשוט אומרים "מק-שווארמה בבקשה". הראשון משיב לו "כן, אבל בישראל הם לא אומרים בבקשה". באתרי ההתרמה, אפילו התורם הישראלי רוצה לשמוע את ה"בבקשה" ולגלות את הרציו לתרומה. הצצה במספר אתרי קהילה העוסקים גם בהתרמות מגלה שזו הדרך ואין בלתה. ראוי לציין את האתרים הפשוטים והטובים של האגודה האמריקאית ושל האגודה הקנדית למלחמה בסרטן, את אתר העמותה העוסקת בהפעלת מרכזי לימוד לילדים עיוורים (www.blindkids.org), או את האתר המושקע של העמותה לחיסול העוני (www.one.org). עלות כל אחד מהאתרים המוזכרים אינה עולה על עלות ההקמה של האתר הישראלי של האגודה למלחמה בסרטן, אז אין סיבה שלא לתכנן, לעצב ולבצע אתר שיראה ויפעל טוב מהם.

למען חיסול העוני: ריגוש מניע לפעולה.

תגובות